פסק-דין בתיק פר"ק 10046-12-12

לפניי בקשה לאכיפת הסכם מכר שנחתם ביום 3.5.13 בין כונס הנכסים, עו"ד תושיה (להלן: "כונס הנכסים"), לבין א.ס. מרכז הפיתה בע"מ (ביסוד) (להלן: "הקונה"). במסגרת זו התבקש בית המשפט לחייב את הקונה, שהינה חברה ביסוד, ואת מורשי החתימה שלה, בתשלום התמורה לפי הסכם המכר.

ביום 10.2.13 מונה עו"ד תושיה לכונס נכסים לנכסי חברת מאפה דורי בע"מ (להלן: "החברה"), המפעילה עסק של מאפיה בבני ברק (להלן: "העסק"), על יסוד איגרת חוב שניתנה ע"י החברה לטובת הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"). לפי איגרת החוב, שועבדו לטובת הבנק כל נכסי החברה, ללא יוצא מן הכלל, למעט נכסים המשועבדים בשעבוד ספציפי. הואיל והחברה לא עמדה בפירעון האשראים, מונה כאמור עו"ד תושיה לכונס נכסים על כל זכויותיה ורכושה של החברה.

חברת "טחנות קמח ישראליות בע"מ" הינה הנושה הגדולה של החברה (להלן: "הנושה"), וחובה של החברה כלפיה מגיע לסך של כ-3,700,000 ש"ח. לנושה ניתן על ידי החברה שעבוד ספציפי על פירטי ציוד. הנושה הגישה בקשה להצטרף להליך, וביום 12.3.13 נעתר בית המשפט לבקשה.

כונס הנכסים פעל למכירת רכוש החברה המשועבד לבנק, ונוהל משא ומתן עם הקונה. ביום 3.5.13 נחתם, כאמור, הסכם המכר, שלפיו נמכר הרכוש לקונה תמורת הסך של 1,500,000 ש"ח (להלן: " ההסכם"). בהסכם הצהירה הקונה, כי היא ערכה ביקור בעסק, ביצעה את כל הבדיקות הדרושות ביחס למצבה המשפטי של החברה, ביחס לרכוש הנמכר, ומצאה את הכל לשביעות רצונה מכל הבחינות. עוד הצהירה הקונה, כי היא מקבלת את הרכוש במצבו, ללא התחייבויות כלפי צד ג'.

בהואיל השביעי להסכם נאמר, כי הרכוש שנמכר לקונה הינו הרכוש המשועבד לבנק, וכי כונס הנכסים אינו אחראי לאי התאמה, ככל שתהיה כזו, בין רכוש החברה שפורט בנספח ד' להסכם, לבין הרכוש שיימכר לקונה בפועל.

טרם יבשה הדיו על ההסכם שנחתם ביום שישי, 3.5.13, וכבר ביום ב' שלאחריו, 6.5.13, הודיע ב"כ הקונה על ביטולו (להלן: "הודעת הביטול"), מחמת הפרתו, הואיל ומר כהן, בעליה של החברה (להלן: "כהן"), התנער מהקונה ונציגיה, אינו מגיע לעסק של החברה, לא מכיר להם את הלקוחות והספקים ומתחמק מביצוע החפיפה.

בנסיבות אלה, הגישה הנושה בקשה להורות על אכיפת הסכם המכר. לטענתה, הסכם המכר הופר שלא כדין על ידי הקונה, אשר מנסה לייצר נסיבות "יש מאין" כדי לבטלו, וזאת ככל הנראה מחמת שמטעמים השמורים עמה, היא מעדיפה שלא לבצע את ההתקשרות. 

כונס הנכסים הצטרף אף הוא לבקשה. לעמדתו, קדם להסכם משא ומתן של כחודשיים, שבמסגרתו נבדק הממכר, והקונה התחייבה לקיים ההסכם במלואו. למרות זאת, הקונה החליטה, שלא כדין, לבטלו, הגם שלא הייתה בידה עילה לעשות כן.

הקונה בתשובתה, שאינה נתמכת בתצהיר מעלה מספר טענות:

אין לנושה מעמד להגיש את הבקשה לאכיפה, שכן היא אינה צד להסכם; ההסכם מותנה בתנאי מתלה של קבלת אישור בית המשפט ומאחר שהאישור לא ניתן, ממילא אין מקום להורות על אכיפה; מהות ההסכם הינה רכישה של חברה פעילה, שכן הקונה רוכשת את הציוד, המוניטין המיטלטלין וכל זכות אחרת קיימת של החברה, ומשכך היה על כהן לבצע חפיפה, אך הוא נמנע מלעשות כן ולא הופיע בעסק; כונס הנכסים הסתפק בעמידה על הפיצוי המוסכם, ולא דרש את קיום ההסכם, ולכן מגיע לכונס הנכסים, לכל היותר, הפיצוי המוסכם; הקונה הינה חברה ביסוד שטרם התאגדה, ולא ניתן לחייב את יזמיה באופן אישי. 

יצוין, כי לאחר קבלת התגובות והתשובות, הושגה הסכמה לחידוש המכירה, אך בסופו של דבר הסכמה זו לא יצאה אל הפועל.

ערב הדיון היום בבית המשפט, הוגשה על ידי הקונה הודעה לבית המשפט, שאף היא אינה נתמכת בתצהיר, ושבה נטען, כי ארבע מכונות שאמורות היו להימצא בעסק והמהוות, לטענתה, את לב ליבו של העסק, נלקחו הימנו. עוד נטען, כי העסק סגור מזה מספר ימים, אין לו פעילות עסקית, וזאת בניגוד למצגים שלפיהם המחזור העסקי של החברה מסתכם במאות אלפי שקלים בחודש, וכי חלק מהממכר הינו, שהחברה פעילה במתכונת סבירה, דבר שאינו קיים יותר, ואשר משנה באופן מהותי את ההסכם. כונס הנכסים וכהן הודיעו בדיון כי חסר רק מכונת הלישה ואין מניעה להחזירה או מכונה דומה לאלתר.

דיון והכרעה

בפתח הדברים אתייחס לטענות המקדמיות של הקונה:

באשר לטענה שאין לנושה מעמד להגיש את הבקשה הואיל והיא אינה צד להסכם, אזי די בכך שהנושה צורפה כצד להליך, וככזאת יש לה מעמד להגיש את הבקשה. מעבר לכך, כונס הנכסים הצטרף לבקשה ותמך בה, ובכך יש כדי לרפא כל פגם שנפל, אם נפל, בבקשה, ובכך שזו הוגשה על ידי הנושה ולא על ידי כונס הנכסים.

גם דין הטענה המקדמית הנוספת שהעלתה הקונה, להידחות. בהקשר זה נטען, שההסכם היה מותנה בתנאי שלפיו נדרש אישור בית המשפט, וכזה לא ניתן. לא ראיתי לקבל את הטענה שכן, שעה שנחתם ההסכם המותנה בתנאי, על הצדדים לפעול לקיום התנאי, וצד אינו רשאי לבטל את ההסכם מחמת שהתנאי טרם התקיים, וכל עוד לא חלף המועד הסביר לקיומו. כאמור, ההסכם נחתם ביום 3.5.13, וברי כי עד מועד הביטול, ביום 6.5.13, לא היה סיפק בידי כונס הנכסים לפנות לבית המשפט ולקבל את אישורו להסכם. משכך, יש להחיל את הוראת סעיף 28(א) לחוק החוזים, חלק כללי התשל"ג-1973, שלפיה אם צד מנע את קיום התנאי, הוא לא זכאי להסתמך על אי קיומו. לענייננו, הקונה מנעה את אישור ההסכם על ידי בית המשפט שכן, היא ביטלה את ההסכם עוד בטרם הגיע המועד הסביר לאישורו על ידי בית המשפט, ולכן אינה יכולה להסתמך על כך שהתנאי המתלה טרם התקיים.

הוראות ההסכם בשאלה האם הממכר כולל גם את הפעילות של העסק אם לאו, אינן חד משמעיות. מחד גיסא, הממכר, כהגדרתו בהסכם הינו "הרכוש המשועבד", והגדרת הרכוש המשועבד כוללת, בין היתר, את "המפעל וכל הנכסים, הרכוש והזכויות מכל סוג ומין שהוא ללא יוצא מן הכלל... ומבלי למעט נדל"ן, מטלטלין, חובות... שכירות, מוניטין, רווחים, הכנסות וכל זכויות בעלות והנאה אחרות" של החברה. מאידך גיסא, אין כל הוראה בהסכם, כי הממכר הינו גם עסק חי ופעיל.

הוראות שבהסכם, ההצהרות שנכללו בו, כמו גם אלו הנעדרות הימנו, מצדדים בגרסת כונס הנכסים ודוק. אין בהסכם כל הוראה ביחס לפעילות העסק, היקפי המכירה, רשימת לקוחות, רשימת ספקים, חובות לקוחות, חובות ספקים, רשימת עובדים, התחייבויות, דוחות כספיים, הסכם שכירות, משך תקופת העסק, מקום הימצאו וכדומה. אין בהסכם הצהרות ומצגים באשר לפעילות החברה כמות שמצופה היה אילו נמכר העסק. גם לא צורפו להסכם מסמכים שהיה מקום להידרש להם אילו נמכרה פעילות העסק. גם לא מצויה בהסכם התחייבות מצד החברה או כהן לפיה הם מתחייבים לבצע חפיפה עם נציגי הקונה, שהינה אחת הפעולות הנדרשות כרגיל בעת מכירת עסק פעיל.

הוראה נוספת שחסרה בהסכם והעומדת כנגד גרסת הוקנה היא שאם יתברר שהעסק אינו בעל הנתונים שהוצגו על ידי החברה לקונה, יהווה הדבר הפרה של ההסכם.